<h1>המנהיג הלכ' ציצית</h1>
<h2>דף מ:</h2>
[שנינו במנחו' פ' התכלת, [מ"א ע"א] אמ' שמואל כלי קופצא חייבין בציצית אמ' רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לפי כבודו שפטורה, מאי טעמ' אשר תכסה בה כתי' והאי לאו לאיכסויי עבידא. פי' לפי כבודו לתכריכין שלו (וג"ד עד בזקן שעשאה לכבודו), ומסיק התם וההיא שעתא רמינן ליה משום לועג לרש חרף עושהו, פי' ועל כרחין רמינן ליה שמטילין (ב)[ל]כבודו הציצית, וכן כל רמי שבתלמוד לענין ציצית כדאמרי' בהאשה נקנית, [קדושין כ"ט ע"ב] מאי טעמא לא רמית חוטי משום דלא נסיבנא וכו'. וכן בסוכה [י"א ע"א] רב עמרם חסידא רמא תכילתא לפרוזמא דאינשי ביתיה, והכי פירושא דההיא דמנחו' מטילין בו את הציצית שלא תהיה לועג לרש שהולך לו בלא עדות מצוה גדולה כזאת השקולה ככל המצות להליץ ישרו. ומקשו רבותי שבצרפת, מדאמרי' בברכות בריש פ' מי שמתו [י"ח ע"א] ר' חייא ור' יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות הות שדיא תכילתא דר' יונתן עילוי קברי. א"ל ר' חייא דלייה לתכלתא שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו. נמצא לועג לרש צוהו להרימו משם וקשיין אהדדי. ותו אמרי' בפסחים [מ' ע"ב] בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא יעשנו מרדעת לחמור ולא יעשנו תכריכין למת. נמצא שאע"פ שהוא פטור מן המצות, כדכתי' במתים חפשי, כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות כדדרשי' בבמה מדליקין. אין לנו לתת עליו כלאים משום לועג לרש ודמיא לההיא דמנחות. ומההוא דבבא בתרא פ' המוכר את הספינ' [ע"ד ע"א] גבי מתי מדבר, דהוו רמי חוטי ושקליה רבה בר בר חנה לתכלתא דחד מניהו ולא מסתגי להו עד דאהדריה, אין ראיה כלל להטיל ציצית בתכריכי המת בת ד' כנפים לפי שלא היו יודעין שימותו שהיה הכרוז יוצא בכל ט' באב צאו לחפור צאו לחפור כדאמרי' ביש נוחלין [עיין רשב"ם ב"ב קכ"א ע"א]. ומיהו קשה ממסכת שמחות [פי"ב] מאבא שאול בן בטנית מפקד להו לבנוהי קברוני תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מאפליוני, הרי שצום להסיר הציצית מבגדו וחולקת אההיא דמנחו'. ואני מצאתי בספרי פ' שני, למה נסמכה פר' ציצית לפרשת מקושש לומ' לך מת חייב בציצית ולאותה דמנחות דמיא קצת. ואני ראיתי מנהג באניוב שמסירין אותו מכל וכל ומקפלין אותו בכנפי הטלית. אך בצרפת בעיר מלאון ראיתי מחלקת בין החכמים על זה. והגיד לי הרב ר' ידידיה ז"ל שראה את רבנו משולם מנרבו' שצוה בשעת פטירתו שלא להסירו מעליו. וכן ראה לרבנו הקדוש הרב ר' אליהו ב"ר יהודה מפריש העירה. וכן צוה גם הוא אל הרב בנו ר' יהודה ש"צ. ושמעתי מפי הרב הקדוש ר' יעקב ב"ר יצחק מקורביל עולה תמימה ז"ל דההיא דברכות ודמסכת שמחות מהתכלת דוקא קאמ' לפי שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד. ואין כדי זה לעשות דמיון כלפי הכסא כיון שהוא חפשי מן המצות אבל בציצית הלבן שאינו בא כדמיון הכסא של מעלה אין לחוש ולהטיל. וראוי וכשר הדבר לעשות להליץ ישרו ולהעיד עליו ויישר. והרב רבנו יהודה דודו מקורבי' אמ' לי כי אותו שהיה בו בבגדיו בחייו ראוי להתירו ולהסירו להודיע שאין בו מצות עוד כבני אדם חיים אבל להעיד עליו ולהמליץ ישרו יתכן לתתו בבגדו].
